חיים של אתגר – ובחירה
עדנה לוי שמיאן, מאמנת רגשית וזוגית, מרצה וסופרת, נולדה עם ניוון שרירים שאובחן כשהייתה תינוקת. עד גיל 14 עוד הצליחה ללכת, גם אם בצורה לא יציבה. בגיל זה קיבלה את אחת ההחלטות המשמעותיות בחייה – לעבור ניתוח שישאיר אותה על כיסא גלגלים, אך ימנע החמרה בגב ובתפקוד. הבחירה הזו – שנעשתה ממקום מפוקח ואחראי – הפכה לסמל לחיים שהיא מנהלת מאז: חיים של מודעות, בחירה, והעצמה.
"אני זו שהחלטתי לעבור את הניתוח", היא משתפת. "ידעתי שאם לא אעשה אותו – הגוף יתפרק. העדפתי כיסא גלגלים על פני התמוטטות מוחלטת. ומאז, אני חיה מתוך בחירה".
רבים מאיתנו מתמודדים עם כאב – נפשי, פיזי, זוגי או כלכלי – אך בוחרים להישאר במקום.
להבין את הכאב, לשים אותו על השולחן, ולהתחיל לפעול – "הכאב קיים, אבל הוא לא מנהל אותי".
כשאנחנו לא משקפים את הקושי – אנחנו גם לא פותרים אותו
אחת הנקודות המרגשות ביותר בדבריה של עדנה היא האבחנה בין "התקרבנות" ל"קורבנות לגיטימית". היא מסבירה: "יש מצבים בחיים שאנחנו קורבנות. לא בחרתי את ניוון השרירים שלי. לא ביקשתי את הכיסא גלגלים. אבל השאלה היא – מה אני עושה עם זה?"
עדנה מדברת על הדחף לא להראות כאב – אפילו לקרובים ביותר. "לא רציתי להרגיש נטל. תמיד שמרתי הכל בפנים, העדפתי לא לבקש עזרה". ובכל זאת, היא מתעקשת שאין בושה בלהודות בקושי. "כן, קשה לי. כן, יש לי מגבלה. אבל זה לא מה שמגדיר אותי".
מאימון אישי לזוגי – ועד הרצאות משנות חיים
עדנה עוסקת באימון אישי וזוגי, ומנהלת חיים מלאים – נשואה לגבר הסובל גם הוא מניוון שרירים, עובדת בשתי עבודות, מלמדת תלמידים בבית, וגם יוצרת ספרותית פעילה. את הבחירה לעסוק באימון היא קיבלה מתוך ההבנה שיש לה יכולת לגעת באנשים ולעזור להם לראות את עצמם מחדש.
"אני לא מתעלמת מהקושי", היא מסבירה, "אני מניחה אותו על השולחן, ואז עוברת לפעולה. בוא נבין את הבעיה – ועכשיו נתחיל לפתור אותה".
גם בזוגיות, עדנה מפרקת מיתוסים. "נפגשתי עם גבריאל רק אחרי שנה וחצי של היכרות טלפונית. יש איזו שפה אילמת בין נכים – מין תחרות סמויה. אני לא משחקת במשחק הזה. אני בוחרת אהבה, עומק, כנות".
הספר שנולד מתוך השבר
בעקבות זוועות 7 באוקטובר, כתבה עדנה את ספר הילדים שלה – "מלחמת המפלצות בעיירה הקסומה". הספר מציג שני ילדים שיוצאים להציל את העיירה ממפלצות הנקראות "חרבות ברזל", סמל למלחמה, כאוס ופחד.
"היה לי חשוב לכתוב לילדים. לא לשקר להם. יש אובדן, יש פחד – אבל יש גם גבורה. גם לילד קטן יש מקום בתוך הכאוס". גיבור הספר מאבד את אביו – בדיוק כמו שילדים רבים בישראל חוו אובדן בשנה האחרונה.
במקביל, עדנה כבר מסיימת רומן חדש בשם "שידוך לא ראוי", שבו היא מתארת סיפור אהבה מרגש וכואב בין אנה שמרותקת לכיסא גלגלים וחיים בחור בריא שמתקשה לבחור בין הרצון לאהוב, לקושי בהתמודדות שבאהבה המורכבת בחייו.
שליחות של השראה
המטרה של עדנה לוי שמיאן ברורה: "אני רוצה לגעת באנשים. לא פיזית – אלא בנשמה. לגרום להם להרגיש שהם יכולים, למרות הכל". וכשהיא אומרת את זה, אין ספק שזה אפשרי.
היא מרצה בבתי ספר, בארגונים, בפני קהלים מגוונים, ומביאה את סיפור חייה לא רק כסיפור הישרדות – אלא כהשראה אמיתית. "כשהם יסתכלו לי בעיניים – אני רוצה שיראו נשמה שמסרבת לוותר לעצמה".
המסר הסופי:
"אני לא אומרת שאין קשיים. יש, והרבה. אבל יש גם בחירה. כל אדם יכול לבחור בעשייה, בהתמודדות, בלחיות מתוך עוצמה. אם אני יכולה – אין סיבה שאחרים לא יוכלו".
