החיים על שתי מגלשות: איך הדס מתמרנת בין שמחה לכאב

הדס גניס מספרת איך היא ממשיכה לרקוד, גם כשהלב נשבר – שנתיים אחרי שאיבדה את אחיה במסיבת הנובה

שנתיים אחרי ה־7 באוקטובר, הדס גניס ממשיכה לחיות על שתי מגלשות: האחת מלאה ריקודים, חיוכים ורגעים של שמחת חיים – כי ככה ספי היה רוצה. השנייה? שם נמצאים הפספוס, החרטה והכאב – תחנות קבועות בשביל של השכול. בטור אישי ונוגע ללב, הדס פותחת חלון לחיים הלא רגילים של מי שאיבדה את אחיה במסיבת הנובה, ומנסה בכל יום לבחור באור, גם כשהחושך מתעקש להישאר.

בין ריקוד לפספוס
עם מטאפורת המגלשות שהיא בעצמה טבעה, הדס מתארת את הבחירה היומיומית לחיות, לרקוד ולחייך, למרות הכול. היא נלחמת לא לשקוע, לשמח את הלב, ואולי – אם רק לרגע – להרגיש שוב שלמה.

הכאב שלא עובר
ולמרות הכול, היא לא מסתירה את ההתנגשויות הפנימיות: אותם רגעים בהם החור בלב בועט עוד קצת חזק. הכאב, היא כותבת, תמיד שם – אבל גם החיים לא מפסיקים לקרוץ לה. בין זיכרון לעכשיו, היא רוקדת את 'ריקוד החיים' שלה – כמו שספי תמיד היה רוצה.